רש"י על נדרים כ״ב א:י״א

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור נדרים כ״ב א:י״א
11 עוּלָּא בְּמִיסְּקֵיהּ לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל אִיתְלְווֹ לֵיהּ תְּרֵין בְּנֵי חוֹזָאֵי בַּהֲדֵיהּ. קָם חַד שַׁחְטֵיהּ לְחַבְרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ לְעוּלָּא: יָאוּת עֲבַדִי? אֲמַר לֵיהּ: אִין, וּפְרַע לֵיהּ בֵּית הַשְּׁחִיטָה. כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אֲמַר לֵיהּ: דִּלְמָא חַס וְשָׁלוֹם אַחְזִיקִי יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵירָה? אֲמַר לֵיהּ: נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ.
פירוש רש"י על נדרים כ״ב א:י״א
11 במיסקיה - כשעלה לא"י:
12 איתלוו - עשו לו לוייה:
13 בני חוזאי - יהודים היו:
14 א"ל אין ופרע לו בית שחיטה - ונתיירא לומר לו שלא עשה יפה שמא יהרגנו:
15 כי אתא - עולא לקמיה דרבי יוחנן:
16 אמר דלמא אחזיקי ידי עוברי עבירה - שאמרתי לו זיל ופרע בית שחיטה:
17 א"ל יפה עשית - שכך אמרת לו שנפשך הצלת באותו דיבור: